אמנויות לחימה למניעת אלימות לרבים מהאנשים מחוץ לענף אומנויות הלחימה ובמיוחד להורים טריים, המושג "אומנויות לחימה" יעורר מחשבה על אלימות - מכות, אגרוף, בעיטות, צרחות, הפעלת כוח וסכנת פציעה.
אך כשאותם אנשים מחפשים לעצמם או לילדיהם פעילות שתבנה את הביטחון העצמי, הכושר גופני וכישורי חיים נוספים הם עולים על נתיב שמביא אותם אל חוגי אומניות הלחימה.
איך מיישבים את הסתירה בין האסוציאציה הראשונית העולה מאומניות לחמה לבין התכנים הממשיים שהם הפוכים לגמרי?

אומנויות הלחימה הן בראש ובראשונה ספורט אסתטי המבוסס על שליטה גבוה בגוף ובנפש. כשכושר גופני, ריכוז, טכניקה, אסטרטגיה, חוכמת משחק, דיוק, כבוד והערכה ליריב הן אבני היסוד. המתאמן מפתח יכולות הגנה והתקפה כדי לנצח במשחק בהתאם לכללים, לחוקים ולתרבות המקובלת - ככל שהספורט ותיק יותר כך יש סביבו קהילה גדולה ותרבות שהתפתחה על פני השנים.

המבחן של הספורטאי הוא ניצחון בתחרות. יש ניצחון על היריב ויש ניצחון חשוב לא פחות והוא הניצחון על עצמי.
ספורטאים ותיקים יודעים שהדרך לניצחון היריב עוברת דרך חינוך עצמי וניצחון הצדדים החלשים שלו עצמו.

דרך האימון מלמדת התנהגות במועדון, לפני בזמן ואחרי האימון, כבוד למדריכים ולמתאמנים אחרים ואהבת האימון: לימוד טכניקה והטעמתה עד לביצוע מדויק בשליטה מרבית: מאמנים, ציוד, לבוש והתנהגות כלפי חברים ואו יריבים.

ילד/ בוגר המגיע לאימון יודע שיש לו אחריות להופיע בזמן כדי להכין את המזרון לאימון שלו ולהתכונן לפגישה עם המאמן. הוא מבצע מדיטציה אישית, שלאחריה יקשיב למאמנו ויבצע קידה של כבוד למאמן כדי לפתוח את האימון. החזרה על ההתנהגות גורמת להפנמתה עד שהיא הופכת קוד מפעיל המחלחל גם אל מחוץ למתקן האימונים.

הדימוי של הכוחניות /האלימות המקושרת לענף מגיעה ממופעי הטלוויזיה ומקרבות האגרוף המסחריים שלא שייכים באמת לקטגוריית אומנויות הלחימה. הורים חוששים שהילדים שלהם יזדהו עם הדימויים האלה ומעת שיעסקו בלימוד לחימה זה רק יעודד אותם ליתר תוקפנות והם "יפעילו ידיים ורגליים " במקום פה ולשון.

השימוש בכוח הגוף מוכר לנו מהחיים גם ללא קשר לענף הן מסביבת הילדים והן מסביבת המבוגרים.

ילדים לפני שלומדים לדבר בוכים צועקים ומשתמשים בגוף כדי לקחת דברים- גם כשנפגשים עם ילדים אחרים הם עשויים לחטוף לדחוף ולהכות וזה נובע מהם ולא מלימוד. עם הזמן הם לומדים לדבר אך ככל שהם מתבגרים ומתמודדים עם קשיים בביטוי או חווים חוויות שונות הם מפתחים שכבות הגנה ועשויים לחוש חוסר ביטחון פחדים ושאר רגשות שיכולים להוציא מהם אגרסיביות שתבוא לידי ביטוי בכוחניות פיזית.


שימוש בכוח גופני לסיפוק צרכי ילדים יכול לנבוע מאחד או משילוב של מספר גורמים : קשיים בוויסות תחושתי/ רגשי, כישלונות חברתיים/לימודיים מגבירי תסכול, השפעת חברים, השפעות תרבותיות מתחום הקולנוע והטלוויזיה. לא משנה מה המניע או המניעים ביסוד הפעלת כוח פיזי מפעיל הכוח רוצה להצליח בפעולתו ולכן יפנה את הכוח כלפי מי שכלפיו סיכויי ההצלחה גבוהים. בדרך כלל יהיה זה מול גורם חלש ממנו בהרבה או במעט. כלפי גורם חזק ממנו תתגלה רתיעה.

דווקא העיסוק באומניות לחימה להפחתת המעורבות של המתאמנים בתגרות ומאבקי כוח פיזיים, כמו שמראים מחקרים רבים:

ילד מאומן, כמו אדם מאומן, משדר ביטחון. הביטחון הזה משודר בשפת הגוף ובקודים שקיימים גם בטבע. בין בעלי החיים. כך נמנעת הפעלת כוח פיזי כלפיו והוא עצמו מאומן בשליטה עצמית, ריסון ואיפוק המכוונים למניעת תגרה כדי מנוע פציעה אצל הזולת או אצלו. ספורטאי יעדיף לעסוק באימון ובספורט ולמנוע מעצמו פציעה שתפריע לו בדרך.

ההוכחה הטובה ביותר שיש להשפעה החיובית של אימון באומניות לחמה היא השיפור הרבה במדיי הריכוז והלמידה שמשיגים הילדים המאומנים בבתי הספר ובבית. ההורים מעידים על שינויים חיוביים משמעותיים בהתנהגות הילד ובהישגיו הלימודיים מאז שהתחיל להתאמן. ילדים שסובלים מהפרעות קשב מצליחים באמצעות אימוני הלחימה לשפר את היכולות הלימודיות שלהם, העבודה על כח הרצון, הוויסות הגופני והרגשי והקניית הביטחון תורמת יחד עם העבודה הגופנית ושחרור האנדרנלין לשיפור היכולת להקשיב ולקלוט מידע.

גברים ונשים המתאמנים בקביעות מגשימים את עצמם באופן בולט יותר מאנשים אחרים בסביבתם. מגיעים להישגים במקומות העבודה ובחיים האישיים.
מחקרים מראים כי נשים שמתאמנות באומנויות לחימה מותקפות פחות בשל הביטחון שהן משדרות בסביבתן ויכולתן למנוע את המגע הראשוני המסוכן ולא רק להגן על עצמן בשלבים מאוחרים יותר.

היכולת לחבר בין הרגש השכל והגוף היא יכולת נרכשת שיש לאמן ולפתח ואין גיל שבו זה "מאוחר מדי".

כבר משיעורים ראשונים מאומנים חשים שינוי בתחושות ביציבה ובהרגשה הכללית. עם הזמן המתאמן מתחיל להיות מודע לתנועת הגוף, השליטה בהה, ליכולתו לתכנן מהלכים ולהשיג תוצאה רצויה, או אז הוא יכול להתחיל לראות את היופי ואת האומנות שמתקבלת מהפעלת גוף מדויקת ומתוזמנת לפי התכנית שבחר.

להורים החוששים אנו מציעים לא פעם לנסות להתאמן בעצמם ולחוש את ההשפעה על בשרם.
לא כל מי שמתאמן הופך ללוחם מקצועי וגם הלוחמים המקצועיים המתאמנים באומנויות לחימה כגון אגרוף תאילנדי מיומנים מספיק כדי לשמור על עצמם מפני פציעה והגוף שלהם חסין בצורה גבוהה בהרבה מאנשים רגילים שהיו מתמודדים עם אותו הכוח.

במהלך 24 השנים שבהן אני מאמן לחימה משולבת במועדון ומלווה לוחמים ואלופים בשיטות לחימה שונות לא נתקלתי באלימות מצד לוחמים או נחשפתי לאירועים אלימים של מתאמנים בבית או בסביבת החיים החיצונית- להיפך מרבית התלמידים דווקא לוקחים תפקידים משמעותיים ביצירת סדר וארגון בסביבת החיים שלהם וזה גורם לי לגאווה גדולה ואומנה בשיטה.